ציירי לי שמלה


ציירי לי שמלה

כשהייתי קטנה העסק של אבא שלי היה אצלנו בתוך הבית, במרתף.

אמא שלי היתה משאירה אותי שעות רבות בהשגחתה של יפה המזכירה שלו.

"את רוצה לצייר?" הנהנתי. "בואי קחי דפים, הינה יש לי גם כמה צבעים.. בבקשה.." היא הניחה אותם לפני.

"נו אז מה תציירי?" היא הביטה בי מסוקרנת.

תמיד ששואלים ככה ישירות המוח נסתם, השבתי בכתפיי שאינני יודעת.

"תציירי לי ציור, טוב? אני אשמח."

כשמראש הציור הוא לא בשבילך זה כבר יותר קל.. ובלי לחשוב יותר מידי פשוט התחלתי לצייר.

ציירתי כובע ירוק, רחב שוליים, עם נוצה. "וואו, זה בשבילי? איזה כובע מקסים, תודה. תציירי לי עוד אחד, אחד אחר, אולי אדום עם פרח.."

אז המשכתי, לאדום ואחר כך נוסף כחול ופתאום התחשק לי להוסיף אחד סגלגל. "בבקשה יפה ציירתי לך חנות שלמה של כובעים."

וככה בן רגע נולדה לה מסורת, כך התחלתי לצייר ליפה 'חלונות ראווה' של כל מיני בגדים.

פעם זו היתה חנות לשמלות ופעם לנעליים, פעם באביב ופעם בחורף מושלג,

אבל מה שבטוח הוא שליפה לעולם לא היה חסר יותר מה ללבוש.


Warning: count(): Parameter must be an array or an object that implements Countable in /srv/users/serverpilot/apps/shairafaeli/public/wp-includes/class-wp-comment-query.php on line 399

2תגובות

הוסף את שלך

+ להשאיר תגובה